רש"י על בראשית מ״ד:כ׳

« רש"י על בראשית מ״ד:י״ט רש"י על בראשית מ״ד:כ״ב »

1 בראשית רבה פתח ↗

אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו וגו' בראשית מד, יט, אָמַר לוֹ מִתְּחִלָּה בָּאתָ עָלֵינוּ בַּעֲלִילָה, כַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִשְׁבֹּר אֹכֶל וְלֹא שָׁאַלְתָּ אֶחָד מֵהֶם, שֶׁמָּא בִּתְּךָ בָּאנוּ לִקַּח, אוֹ אַתָּה סָבוּר לִשָּׂא אֶת אֲחוֹתֵנוּ, אַף עַל פִּי כֵן לֹא כִּסִּינוּ מִמָּךְ. אָמַר לוֹ אֲנִי רוֹאֶה בְךָ שֶׁפַּטִּיט אַתָּה, יֵשׁ בְּאַחֶיךָ פַּטִּיט כְּמוֹתְךָ, אָמַר לוֹ כָּל זֹאת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲנִי עָרַבְתִּי אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה לֹא עָשִׂיתָ כֵן אֶת אָחִיךָ כְּשֶׁמָּכַרְתָּ אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וְצִעַרְתָּ אֶת אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לוֹ בראשית לז, לג: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע יְהוּדָה כָּךְ צָעַק וּבָכָה בְּקוֹל גָּדוֹל, אָמַר בראשית מד, לב: כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, אָמַר יְהוּדָה לְנַפְתָּלִי לֵךְ וּרְאֵה כַּמָּה שְׁוָקִים בְּמִצְרַיִם, קָפַץ וְחָזַר אָמַר לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר, אָמַר יְהוּדָה לְאֶחָיו, אֲנִי אַחֲרִיב מֵהֶם שְׁלשָׁה וּטְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶחָד אֶחָד, וְלֹא נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ שמואל א יד, לו, אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו יְהוּדָה מִצְרַיִם אֵינָה כִּשְׁכֶם אִם אַתָּה מַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם תַּחֲרִיב אֶת כָּל הָעוֹלָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בראשית מה, א: וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת, אֲנִי אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבוֹא אֶצְלְכֶם, וְהָיָה קוֹרֵא יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם רוֹאִים בראשית מה, ד: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית מה, ג: וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ עַד שֶׁפָּרַע עַצְמוֹ וְהֶרְאָה לָהֶם הַמִּילָה.

2 שפתי חכמים פתח ↗

אמר אם אומר לו שהוא קיים יאמר הביאוהו אצלי. וא"ת אדרבה בזה היה מכחיש את עצמו דהא לעיל מב יג בפרשת מקץ כתיב כשבאו אל יוסף אמרו לו שעדיין חי אלא נמכר שנאמר והאחד איננו. י"ל דבירידה ראשונה אמרו האחד איננו אבל בירידה שנייה היו אומרים לו שמת וזה מיירי בירידה שנייה. ואף שלא נכתב בהדיא ששאל לו על אחיו שנאבד מה היה בו מ"מ יכולנו לומר ששאל לו דבלאו הכי אנו מוכרחים לומר כן דהא כתיב הכא איך שיוסף אמר להם הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו ולעיל לא מצינו שיוסף היה אומר להם כן אלא ע"כ צריך לומר דהוא אמר להם כן אע"פ שלא נכתב לעיל מידי אם כן ה"נ צריכים אנו לפרש כן שבירידה שנייה כששאל על אביהם שאל נמי על אחיהם שנאבד ואז השיבו לו שמת מפני היראה כיון שראו שצוה להם להביא את בנימין שמא יצוה להם שיחפשו אחר הנאבד ויביאו לו ומשום הכי השיבו לו שבאה להם השמועה אחר החיפוש שהוא מת וק"ל:

2 דברי דוד פתח ↗

ואחיו מת, מפני היראה היה מוציא שקר מפיו הא, מילתא קשיא טובא דהיאך יאמר מפני היראה דברים סותרים זא"ז בפני יוסף דלעיל אמר והאחד איננו פירש"י שאנחנו מבקשים אותו וכאן הוא אומר שהוא מת וא"ל שאחר הבקשה שמעו שמת דהא בתחלה נאמר לשון זה שהרי אמר מתחלה בעלילה כו' ואז אמרו ואחיו מת כי זה הוא תשובה על שאלת היש לכם אב וגו' ותו מ"ש אם היה אומר לו שהוא קיים כו' היאך אפשר לומר שהוא קיים זה ג"כ שקר דהא לא ידענו היכן הוא אם חי אם מת אלא ע"כ שהיה לומר לשון ספק כדלעיל והאחד איננו א"כ היאך סיים על זה ואמר הביאוהו אצלי התחת אלהים הוא להביא אותו כיון שגילה לו שהוא ספק חי. ותו קשה טובא דכאן אמר שהיה דואג שמא יאמר להביאו ולעיל אמרו הידוע נדע אשר ואמר הורידו אותו אלי משמע דלא היו מרגישים רק אחר שאמר יוסף הביאוהו ולא לפני זה:

2 גור אריה פתח ↗

מפני היראה הוציא שקר וכו'. וקשיא וכל שכן שיהיו נתפסים בשקר, שמתחלה אמרו רש"י לעיל מב, יב שלכך נכנסו בי' שערים לבקשו, ועתה יאמרו שאמרנו לך שהוא מת, והרא"ם תירץ שכאשר באו עם המנחה ליוסף לעיל מג, כו ושאל להם על האח שמבקשים אותו אם נמצא, ואז אמרו לו ששמענו שהוא מת. והא דקאמר 'מפני היראה הוציאו שקר מפיו' היינו כבר הוציאו שקר מפיו כשאמרו שהוא מת כשהביאו את המנחה. ופירוש זה מבולבל, דלמה ליוסף לשאול מה היה מאחיכם אם נמצא או לא, ששאלה כזו לא יתכן מחכם אלא מסכלות היה ממנו, כי מה בקש שיאמרו לו שהרי הוא עצמו היה. ולפיכך נראה שכך פירושו ש'הוציאו שקר מפיו' שכך אמרו לו – מה שאמרנו לך ש"האחד איננו" לעיל מב, יג כלומר אנחנו סבורים שהוא מת בשביל שיצא לדרך והיה לו לבא ולא בא, ובשביל זה אמרנו שהוא "איננו", ומכל מקום כיון שלא ידענו בודאי – נכנסנו בי' שערים, אולי יהיה נמצא, ופירשו עתה כי "איננו" שאמרנו – שהוא אבוד ממנו עד שאנו חושבים שהוא מת, לאפוקי שאין אנו יודעין באיזה מדינה ובאיזה מקום הוא ואינו בחזקה שהוא מת. וזהו השקר, שהרי לא היה הדבר כן, אלא שהיה להם בחזקת חי, שלמה יהיה בחזקת מת – שהרי מכרוהו לעיל לז, כח. ואין להקשות דהשתא יבין יוסף כוונתם – שלכך הם מפרשים דבריהם כי מה שאמרנו "והאחד איננו" שאנו סבורים שמת כדי שלא יאמר להם יוסף הביאו אותו אלי, דאם לא כן למה הוצרכו לפרש דבריהם, דאין זה קשיא, שהוצרכו לומר כך כדי לומר לו אהבת יעקב לבנימין, בשביל שהאחד מת ויותר הוא לבדו, שאם היה יוסף עומד להיות נמצא – לא היה יעקב כל כך מצטער על לקיחת בנימין, כי היום ומחר ימצא יוסף :ואם תאמר אם כן מנא ליה לרש"י שהוציאו שקר כדי שלא יאמר יוסף הביאו אלי, שמא בשביל להגיד להם לו האהבה שיש ליעקב על בנימין, ואין זה קשיא, דאם כן לא היו צריכין לומר "ואחיו מת" דמשמע שכך הוא אצלם שמת, רק היה להם לומר שהוא נאבד לאביו ומצטער עליו שדואג שלא יהיה נמצא, וזה היה אמת, אלא שהיו יראים שיאמר להם 'לכו ובקשו אותו עד שתמצאו אותו', ולפיכך אמרו שהוא אצלינו בחזקת שמת, ומכל מקום לחומרא עשינו גם כן שמא עדיין חי, ובקשנו:

3 שפתי חכמים פתח ↗

מאותה האם אין לו עוד אח. רוצה לומר דהאי לאמו פירושו מאמו שלא יתכן לומר לאמו אלא בהיות אמו קיימת אבל לאחר מיתתה צריך אתה לומר שנשאר הוא מאמו:

1 ונאמר אל אדוני, לֹא כִחַדְנוּ מִמְּךָ דָּבָר בראשית רבה:

2 ואחיו מת. מִפְּנֵי הַיִּרְאָה הָיָה מוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו, אָמַר אִם אוֹמַר לוֹ שֶׁהוּא קַיָּם, יֹאמַר הֲבִיאוּהוּ אֶצְלִי:

3 לבדו לאמו. מֵאוֹתוֹ הָאֵם אֵין לוֹ עוֹד אָח:

2 משכיל לדוד פתח ↗

ואחיו וכו׳ דבר שקר וכו׳ הק׳ הרא״ם ז״ל דאדרבא יותר יראה היא לומר לו ונאמר אל אדוני ואחיו מת שהוא הפך מ״ש לו בתחילה שלפיכך נכנסו בעשרה שערי העיר לבקשו כדפי׳ רש״י לעיל ונדחק בזה טובא ע״ע ואני אומר שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה דע״כ א״א לומר של׳ זה של ואחיו מת קאי על ונאמר אל אדוני לומר שכך א״ל בתחלה דלא שייך אז לומר ל׳ זה ואחיו מת הואיל ובאותה שעה עדיין לא הודיעוהו שהיה לו אח אחר והכי הול״ל והיה לו אח ומת ותו מ״ש ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו הרי גם זה לא הוזכר לעיל כלל שהרי לא הזכירו לו האמהות ולא אהבת אביו מכל וכל לכך נר׳ דאה״נ שמתחלה לא א״ל דברים אלו כלל אלא ה״ק יהודה ונאמר אל אדוני יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן ע״כ הוא מה שאמרנו תחלה ועכשיו חדשות אני מגיד דהיינו שאותו אחיו שאמרנו לך תחלה והאחד איננו ושבאנו לבקשו אח״כ ידענו שמת ויותר הוא לבדו וכו׳ ומפני היראה כיון שראה כמה עלילות שעשה להם אמר כן כדי שלא יאמר אם אתם רוצים שאחזיר לכם את בנימין תביאו אותו האחד שאמרתם תחלה לכך היה מוציא דבר שקר מפיו לומר שידעו בבירור שמת וזה היה שקר שהרי לא ידעו ממנו כלום:

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואחיו מת, מפני היראה היה מוציא דבר שקר מפיו, אמר וכו'. וקשה לי, שהרי למעלה מב, יג אמרו לו ליוסף "והאחד איננו", ופירש רש"י שם - "ובשביל אותו אחד שאיננו נתפזרנו בעיר לבקשו, ומה חכמה אפוא להגיד עתה שהוא מת? פ' ויגש תשמ"ח ור' דברי משכיל לדוד המובאים למעלה מב, יג.

3 גור אריה פתח ↗

מאותו אם אין לו אח וכו'. פירוש שאין לפרש כי לאמו אין לה רק זה – שהרי אמו לא היתה קיימת, ואיך יאמר שנשאר לבדו לאמו, ולפיכך פירשו שמאותו אם אין לו אח כ"ה ברא"ם:

« רש"י על בראשית מ״ד:י״ט רש"י על בראשית מ״ד:כ״ב »